על עמידות בני נוער בסיכון- קשר משמעותי עם מבוגר אחד

מתוך: לראות את הילדים/ פלורה מור. מדריך ליצירת סביבה חינוכית מגדלת לתלמידים בסיכון. מדינת ישראל, משרד החינוך, התרבות והספורט, אשלים.  לספר המלא

 

הרעיון העיקרי העומד ביסוד התפישה החינוכית הפסיכו-חברתית הוא ששינוי חברתי מתחיל בבחינה עצמית, ראשית כול, של מובילי השינוי. מסיבה זו קהל היעד של התפישה הוא עובדי מערכת החינוך לא פחות מאשר תלמידיהם שבסיכון ובהדרה, והדרישה להתפתחות ולהגשמה עצמית מופנית אל המורים והמחנכים באותה המידה. לפי התפישה, מורים המצוידים נכונה מבחינה רעיונית ומנטלית מסוגלים לדאוג לחוסנם הנפשי של תלמידים החשופים לגורמי סיכון. המורים הם גורם טבעי בחיי הילדים, ולכן יכולים לשמש בעבורם דמויות משמעותיות ולהבטיח כי יצוידו במטען הרגשי והקוגניטיבי הבסיסי, הנחוץ להתפתחותם.

 

..בשל אילוצי המערכת, פעמים רבות הלמידה המתקיימת בבית הספר היא חסרת ערך מנקודת ראותו של הפרט. כדי למנוע מצב שתלמידים נכנסים למצב של מעין "קיפאון" וכדי לסייע להם לפתח זהות עצמית של תלמידים, צריך להתקיים מפגש אותנטי בין המורה ובין תלמידיו, שבו המורה מתאמץ ליצור בעבורם חוויית למידה בעלת ערך, הנוגעת בהם ובחייהם באופן אותנטי ואינה יוצרת ניכור בינם ובין בית הספר.

 

..המטרה עיקרית של פדגוגיית ההתאמה היא להפוך את התלמיד מאובייקט לסובייקט. המורה המכוון לצרכים של תלמידיו לוקח אחריות לתהליכים שדרכם התלמידים הופכים מאובייקטים, הנתבעים לבצע מטלות תקניות על פי גילם, לסובייקטים בעלי שונות תרבותית וצרכים משתנים, שהמענה המותאם להם הוא המפתח לצמיחתם ולהתפתחותם. ההומניזציה של מערכת החינוך מתחילה ביחס אנושי ואישי לתלמידים, כאשר גם המורים, בטרם ייקחו אחריות לתלמידיהם, צריכים לעבור בעצמם את התהליך של הפיכתם מאובייקט לסובייקט.

 

..דיאלוג חינוכי מתרחש, כאשר נוצר מפגש בלתי אמצעי בין מורה לבין תלמיד מתוקף היותם בני אדם ולא מתוקף תפקידיהם במערכת. המורה פוגש את התלמיד מתוך ניסיון לראותו כמות שהוא, בלי להיות מושפע מהישגיו הרשמיים, ממידע מוקדם או מדעות קדומות.

 

כדי לכונן יחסי דיאלוג אותנטיים, המורה צריך להיות מגובש באישיותו, לדעת מיהו, לקבל את עצמו בלא סייג ולא לחשוש לחשוף את מגבלותיו ואת מגרעותיו. מורה היוצר דיאלוג עם תלמידיו מוותר על ה"דיסטנס" (ריחוק) המקצועי שבינו לבינם, ומוכן לשחק בכללים שאינם בהכרח כללי המשחק שבהם הוא רגיל. אין פירושו של דבר שעליו לקבל את כל רצונותיו ומשוגותיו של התלמיד. הדיאלוג החינוכי, להבדיל מדיאלוג המתקיים בין שווים, ממשיך לקיים את חוסר הסימטריה שבין התלמיד לבין המורה. גם במסגרת יחסי דיאלוג נשאר המורה תמיד הקובע והמכוון, אך הוא עושה זאת מתוך עוצמה פנימית, ולא מכוח תפקידו וסמכותו. הניסיון, הידע והתובנות שצבר המורה במהלך חייו הם הנותנים לו גושפנקה להיות דמות חינוכית בעבור תלמידיו. בשביל תלמיד החווה דיאלוג מסוג זה נעשה המורה בהדרגה למבוגר שאינו נרתע מפני הכשלותיו וכישלונותיו, היכול לשמש משענת בטוחה ויציבה, שבעזרתה אפשר להתמודד עם מטלות החיים ובית הספר.

 

..פיתוח היכולת של אנשי החינוך לקיים דיאלוג עם תלמידיהם נעשית, בראש ובראשונה, באמצעות הדיאלוג המתפתח בינם ובין המדריך. יחסים אלה הם המקור העיקרי ללמידה. יכולתו של המדריך ליצור עם המורים דיאלוג החובק גם את עולם הרגש שלהם ולא רק את עולמם המקצועי הוא התנאי ליכולתם של המורים ליצור דיאלוג דומה עם תלמידיהם. קיומם של יחסים מקבילים מסוג זה מנחים את כלל העשייה החינוכית הנעשית ברוח התפישה. לשם כך נדרש המדריך לקיים בעצמו אותה רמה של מחויבות ואחריות שהוא דורש מן המורים. הדבר כרוך ביצירת יחסי אמון, קרבה והיכרות הדדית, החורגים מהתחום המקצועי לתחום האישי.