נשירה מהוראה

כל הכתוב בערך זה לקוח מתוך דו״ח מסכם בנושא: 'נשירה מהוראה בישראל: מיהו המורה נושר? וכיצד

המערכת החינוכית מתמודדת עם התופעה. מטעם: מדינת ישראל, משרד החינוך, מינהל הכשרה ופיתוח

מקצועי לעו"ה. לדו״ח המקורי

 
״..בחינוך היסודי במגזר היהודי 26% מכלל המורים החדשים נושרים לאחר השנה הראשונה של עבודה בהוראה, 38% לאחר שלוש שנים, ו – %45 לאחר חמש שנים. יותר ממחציתם (57%) עוזבים את המקצוע עד עשר שנים לאחר שהחלו את עבודתם. בחינוך -העל יסודי (חטיבת הביניים וחטיבה עליונה) השיעורים גבוהים יותר, ומגיעים לכדי 40% עד 50% בשלוש השנים הראשונות, ול – 50-55% בחמש השנים הראשונות. יותר מ – 60% עוזבים את ההוראה עד עשר שנות עבודה.״
 
נשירה מהוראה גורמת לבעיות חמורות בהתנהלות של בית הספר. היא גורמת למחסור של כוח אדם במוסד החינוכי. נוצרת תחלופה גדולה אשר מצריכה משאבים כספיים ואנושיים ועולה כסף רב למדינה. לעיתים אף קיים קושי במציאת מחליפים. כתוצאה מכך, לא אחת מועסקים מורים שלא קיבלו הכשרה מתאימה לתפקיד. במקרים מסוימים אף מנהלים בוחרים להגדיל את מספר התלמידים בכיתה. פתרונות אלו פוגעים באיכות הלמידה ובמידה רבה גם בקשר בין מורים ותלמידים. הבעיה חמורה בעיקר לנוכח ממצאים אמפיריים המצביעים על כך ששיעור גבוה מבין המורים שעוזבים את ההוראה הינם מורים טובים עם כישורים אקדמיים ופדגוגיים גבוהים.״ ״..במישור החברתי, נשירה מהוראה ממסדת אי שוויון חינוכי, זאת לאור הנטייה הגבוהה של מורים, בעיקר מורים טובים, המלמדים בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות מבחינה אתנית או סוציו-אקונומית לעזוב את ההוראה. שיעורים אלו גבוהים במידה ניכרת ביחס לבתי ספר המשרתים אוכלוסייה חזקה..״

״..מורים רבים בוחרים במקצוע ההוראה מתוך תחושות של שליחות ומחויבות חברתית, אהבת ילדים ושאיפה להשפיע על דור העתיד, אך המפגש עם הסביבה התעסוקתית בבית הספר או בגן הילדים מעורר בקרב רבים מהם תחושות של תסכול ומפח נפש. התפיסה האידיאליסטית של ההוראה מתפוגגת, והקושי מתחיל לעלות על פני השטח. מחקרים מראים כי המפגש עם תלמידים הוא האתגר המשמעותי ביותר עבור מורים ותיקים ומתחילים כאחד. ההתמודדות עם בעיות משמעת של תלמידים וניהול כיתה מצריכים מהם מאמץ רב, הכרוך לרוב בתחושות של תסכול, תשישות לחץ.

הלחצים, העומס והמחיר הרגשי מצריכים מאמץ גבוה מהפרט על מנת להמשיך ולהפיק ביצועים במקום העבודה, והן עלולות להוביל למצב של שחיקה. שחיקה מוגדרת בספרות המקצועית כסינדרום של תשישות פיזית ונפשית, המתפתחת מחשיפה אינטנסיבית או מתמדת למצבים ואווירה מלחיצים ותובעניים מבחינה רגשית. היא מאופיינת באנרגיה נמוכה ועייפות כרונית, חוסר הערכה עצמית, ויחס מנוכר כלפי לקוחות, ועמיתים למקצוע. לשחיקה יש השפעה שלילית על המחויבות לתפקיד ולארגון, על הביצועים התעסוקתיים והיא מנבאת עזיבה של הארגון.״

הממצאים אף מצביעים על העדר מדיניות פורמלית ברורה לטיפול בנשירה מהוראה. ״..כשנשאלו המורים, האם ניתן היה למנוע את נשירתם מההוראה, רובם טענו כי מפגש תומך יותר שלהם עם הסביבה החינוכית, הכרוך בליווי אמפטי ואוהד כמו גם בהתנסויות חיוביות בביצוע התפקיד בהחלט היה בעל פוטנציאל לזמן דרכים אחרות בקריירה המקצועית, שקרוב לוודאי היו בעלות השלכות משמעותיות על ההחלטה להתמיד או לעזוב את המקצוע, לטובת הראשון.״