הדרך שעברנו

כולנו יודעים שמשהו בסיסי בחינוך חסר. משהו מהותי. מתוך התסכול, הקושי, הכאב- החלטנו לעשות מעשה.

חשבנו איך.. הרעיון הראשון שעלה- לפתוח בית ספר אחר. גילינו שיש בתי ספר רבים, קטנים כגדולים, שהוקמו ביוזמת אנשים שראו והבינו את הצורך. זה נהדר ומבורך!! אלא שבתי ספר אלו מצילים ילדים בודדים. גם מפני שמס׳ הילדים בהם בסופו של דבר הוא קטן, וגם מפני שמרבית ההורים ששולחים את ילדיהם ללמוד בבתי ספר אלו (ובד״כ גם משלמים עבורם)- הם ממילא הורים שנותנים לילדיהם חינוך אחר.

חזרנו לנקודת המוצא- איך מביאים שינוי למערכת הרגילה? למסות של התלמידים?

חשבנו לבנות מודל שיהווה חלק מהכשרת המורים החדשים ועבור הוותיקים יהיה השתלמות. נגשנו לעבודה ותוך כדי בניית המודל גילינו שיש המון אנשים עם תכניות מדהימות.

 

 אז למה זה לא עובד? מה חסר?

האנשים שניסו להביא שינוי עד כה, ניסו לעבור דרך המערכת (מש׳ החינוך, האקדמיה). אך היא, ככל מערכת, רוצה לשמר את עצמה. ההיכרות עם אנשים אחרים שניסו להביא לשינוי, הראתה לנו שהניסיונות שלהם התחלקו לשני תרחישים עיקריים. תרחיש ראשון: המערכת לא מקבלת את הפרויקט ומייסדיו, ואלה עוברים דרך ניסיונות שונים ומייגעים, ולבסוף מתעייפים ומתייאשים. תרחיש שני: המערכת מקבלת את הפרויקט, אך האילוצים לא מאחרים להגיע והפרויקט ׳שוכח׳ את מטרתו המקורית והופך להיות בעצמו משהו שמשמר את המערכת.

אם כך, הבעיה היא: איך להוציא לפועל את התכנית ולשמור עליה כך שתהיה בלתי תלויה, ותתקיים תוך על זהותה, מהותה ומטרותיה הנעלות.

חשוב לנו לציין שאנו מודעים לכך שלמערכת החינוך יש כוונות טובות ושהיא עושה מאמצים רבים. כמו כן, האנשים שעובדים בה הם טובים ומקצועיים. יחד עם זאת, העומס על מערכת זו הוא גדול והאילוצים רבים. אנו מקווים כי בסופו של דבר התכנית תאומץ על ידי משרד החינוך, בתנאי שיתאפשר לה לשמור רוחה ומהותה.